אני יודעת, טיפולי הפוריות לא נותנים לך מנוחה.
החוסר מורגש בכל נים ונים בגוף ובנפש,
מול משפחה, חברים, בעבודה, בחגים, וגם סתם כך, מול הטלוויזיה, בערב, כשהיום יורד.
יש במסע הזה שילוב "מנצח" של רגשות קשים כמו אשמה, קנאה, עצב, בדידות, חוסר אונים והעדר שליטה.
לפעמים כולם מגיעים יחד לביקור, ולפעמים אחד - אחד.
במקביל לצורך לנהל חיים "רגילים" כלפי חוץ - בתוכנו מתחוללת לא פעם סערה.
כל הטוב הזה מצטרף למסע פיזי מאתגר של זריקות, רופאים, אחיות, בדיקות, הרדמות, חדרי ניתוח כשגרה.
אנחנו מנסות להשאיר את הראש מעל המים, אבל יש ימים שלבד זה מורכב יותר. לכן...
אני מושיטה לך יד לתהליך ליווי רגשי.
יחד, ניצור מרחב של הקשבה אמפתית ונטולת כל שיפוטיות, לכל מחשבה שעולה בך.
במקביל, אוכל לסייע לך ללמוד להיות זו שאוחזת במושכות;
לנהל את עולמך הרגשי, במקום להיות "עבד" למחשבות שליליות שמגיעות ולא עוזבות.
התהליך מספיק קשה בפני עצמו; מגיע לך ללמוד להיות טובה לעצמך.
וגם... אני מבטיחה שלא אבקש ממך "לשחרר" כדי שזה יגיע ;)
את הכל עברתי בעצמי ועל בשרי - התחושה שאני בכאוס רגשי, שאני נתונה כל הזמן למצבי רוח,
התחושה שאני מאבדת את מי שאני ואת מי שאני רוצה להיות בתוך התהליך הזה.
לא פעם הרגשתי שהפכתי מרירה לעצמי ולסביבה, חיפשתי את התמימות שהייתה בי ואיננה.
כשנכנסתי לטיפולי הפוריות הייתי בתחושה מתמדת שאני נזרקת מצוק אל עבר תהום, שאני בצניחה חופשית ללא מצנח. לא היה לי אף אחד מסביבי שהבין אותי באמת, את הרבדים העמוקים של הדבר הגדול הזה.
בשלב מסוים, החלטתי שלא עוד - שיש בטוח מה ללמוד ואיך לשפר את כל התחושות האלה.
למדתי, שיתפתי, שאלתי, לקחתי הכשרות מקצועיות נוספות ועברתי תהליך אישי בעצמי.
היום, כשאני מכירה היטב את עולם הטיפולים ובפרט את העולם הרגשי המטלטל שנלווה אליו,
ועשיתי דרך (שכנראה לעולם אינה נגמרת באמת...), יחד עם ארגז הכלים המקצועי שלי -
הבנתי שהדרך הזו בחרה בי.
עכשיו אני כאן בשבילך.

כשאני פוגשת את הנשים שמגיעות אליי לתהליכים, אני רואה את עצמי בתחילת התהליך האישי שעברתי.
הן מגיעות מכווצות בתוך עצמן, ולא בהכרח בגלל הקושי האובייקטיבי שבטיפולים עצמם.
כבר בתחילת התהליך, הן מתחילות ללמוד את המסר הבסיסי שמהווה בעיני תנאי לשינוי, והוא
שהן בסדר. שמה שהן חוות הוא רגיל, הגיוני, טבעי ואנושי. ככה, מעצם היותן.
בדיוק ברגע הזה נכנס הרבה אוויר לריאות, אוויר שהוא דלק להמשך התהליך.
תחושת הבדידות מתחילה להתפוגג - הן סוף סוף רואות את עצמן באור נקי ופנויות לתת לעצמן מענה רגשי נכון.
מתוך הניסיון במסע האישי שלי, למדתי על חשיבות הצבת המראה לגבי מערכת היחסים שלנו עם עצמנו -
כמה השיח גמיש או מתקבע, כמה הוא חומל או מלקה, מקדם או מעכב, כמה הוא שיפוטי ומבקר, או מאפשר?
איך אנחנו מתנהגות לעצמנו? ואיך זה קשור לעבר שלנו, לחוויות החיים והילדות שלנו?
הרבה מאתנו מתנהגות אל עצמנו בצורה נוקשה ואפילו בריונית, לפעמים אפילו בלי לשים לב.
למדתי שכשהשיח הפנימי מתגמש והוגן יותר, הרווחה בטיפולים כולה משתפרת, ואז יש בי יותר כוחות להתמודד עם רכבת ההרים הרגשית הזו שנקראת "טיפולי פוריות".
ככה זה יכול להיראות כשניפגש בקליניקה (אפשר גם בזוג, ואפשר גם להמליץ לבן או בת הזוג להגיע לבד):














אני רוצה להציע לך לבחור בעצמך.
את עושה מדי יום בשביל להביא ילד - ומה איתך?
ניפגש לשעה עגולה, אחת לשבוע.
.png)
הפגישות הן אונליין, כך שאין בכלל מגבלת מרחק או פקקים.
.png)
נתחיל מהיכרות מעמיקה, נבין יחד את המטרה לתהליך ונמקד אותה (כדי לסדר קצת את הבלגאן בראש), ונצא לדרך המרתקת, שבמהלכה נגלה את הדפוסים, החסמים והאמונות שמוסיפים לנו קושי רגשי על הקושי הקיים בתהליך ממילא.
.png)
אם מרגיש לך שהגיע הזמן שלך להרגיש טוב יותר,
אני מזמינה אותך להשאיר כאן פרטים
ונקבע שיחת התאמה בקרוב
.png)
שאלות שאולי עברו לך בראש
פרטני בלבד?
לא. ניתן בהחלט לעבוד גם בהרכבים אחרים - זוגות, יחסים במשפחה, ועוד.
למי מתאים התהליך?
למטופלות פוריות בכל שלב לאורך הדרך, לבד או יחד עם בני או בנות הזוג אם ישנם, או לבני ובנות הזוג של המטופלות לבד.
מתי אפשר לקיים את הפגישות?
הלו"ז גמיש מאוד, וניתן להיפגש בימים א'-ה' בין השעות 9:00 ל18:00. אני מזכירה שהפגישות מתקיימות אונליין, מה שמאפשר גמישות גדולה עוד יותר.
.png)
רגע, כבר הכרנו?
אני עינת ברוך לביא, יועצת (M.A) ומלווה רגשית נשים וזוגות בטיפולי פוריות. מטופלת פוריות בעצמי.
בעלת העמוד "זקיקונת" באינסטגרם, מרחב בטוח, ללא פילטרים, שבו אפשר לדבר על הכל.
"זקיקונת" הפך למעשה לקהילה, שיש בה מפגשים וקהילת וואצאפ שמפיגה בדידות למטופלות הפוריות מדי יום.
יחד, יצרנו לנו עולם בטוח משלנו - עם הומור ייחודי, אג'נדה מאפשרת ונטולת חיוביות רעילה, נווה מדבר ירוק בתוך מדבר טיפולי הפוריות.
אנחנו לומדות יחד לדבר את התחושות שלנו בפתיחות, לחוות קנאה, פחדים, עצב, וגם צחוק מתגלגל עד שכואבת הבטן, תחושת מסוגלות ואופטימיות. למה את מחכה? בואי.
עוד כמה פרטים? הנה -
אני משמשת גם כאשת סגל בבית הספר למדעי ההתנהגות ופסיכולוגיה במסלול האקדמי המכללה למינהל, ושם אני מלווה סטודנטים שחווים קשיים מחוץ לעולם האקדמיה, באופן שמשפיע להם על התואר עצמו.
אני נשואה לעמרי, בת 34 (נכון להיום), ואמא לצ'ילוני הכלבה המתוקה שלי.
חשוב לי לשתף, אני אוהבת אנשים. אוהבת לעבוד עם אנשים ולעזור להם.
אני משתדלת לעשות את הכל כדי להבין ולהיות קשובה, ושואבת מכך סיפוק גדול.
אני נהנית לסייע לאנשים להבין שהם מספיק טובים, ראויים, שרואים אותם.
אני משתדלת לאפשר לאחרים, בתהליך הליווי איתי, להרגיש שהם הגיעו לנווה מדבר;
מקום שהם יכולים להיות הם עצמם, ללא כל תנאי,
ולבטא את עצמם בלי פילטרים מבלי לחשוש מתגובת הסביבה.
סוף סוף.
אני אוהבת לאפשר לאנשים שהגיעו לתהליך מכווצים, להתרווח, להתרחב,
לתפוס יותר מקום במרחב של עצמם,
לגלות את הכוחות שלהם ולצאת מעודדים מכפי שהגיעו.
תצעדו איתי במסע האישי שלכם?
עינת